עו"ד אביגדור פלדמן אשר ייצג את עמירם בן אוליאל בערעורו לבית המשפט העליון בגין הרשעתו בפרשיית דומא, תקף באופן חריף את החלטת בית המשפט לדחות את הערעור של מי שהורשע ברצח בני משפחת דוואבשה בכפר דומא.
עו"ד פלדמן אמר כי "בפסק הדין שניתן היום בבית המשפט העליון ניתן הכשר לעינויים כאמצעי כשר להשגת הודאות. העובדות הן פשוטות – עמירם בן אוליאל נעצר, עם מעצרו הוצא צו האוסר עליו להיפגש עם עו"ד. בן אוליאל שמר על זכות השתיקה 17 ימים, שלאחריהם בעוד יומיים יסתיים איסור המפגש.
"ראשי השב"כ רצים ליועמ"ש וינשטיין ומקבלים אישור שבשתיקה לנקוט מעשים פיזיים, שאין דרך לכנות אותם אלה כעינויים, אך בלשון הנקייה של שב"כ ובית המשפט, מכונים 'מיוחדים' ולמעשה הם לא מיוחדים בכלל, אלה עינויים מוכרים המופעלים על ידי סוכנויות המופקדות על 'ביטחון המדינה', במדינות בהם חיים אזרחים מפוחדים החשופים לחקירות אלימות ולבתי משפט שאינם ממלאים את תפקידם בשמירה על זכויות יסוד".
פלדמן טען כי אין לשב"כ סמכות בחוק לבצע עינויים בנחקרים: "אין לשב"כ סמכות לשבור רוחו של אדם באמצעות סדרה של פעולות מכאיבות, ממושכות, חוזרות על עצמן, שאסור אפילו להזכיר אותן למרות שכאמור אין בהן חידוש, והן נהוגות מאות בשנים כטקסים דתיים, לצורך חשיפת מכשפות ואמצעי חקירה הגורמים לבכירי המשטר לשעבר, להודות בבגידה. מעבר לכאב החולף של אמצעי העינויים, פעולתם העיקרית היא לנפץ את הבדיה, שאדם אדון לגורלו, שקיימת חציצה בין פניו של האדם ובין היד הסוטרת המכאיבה של החוקר.
"הבדיה שגם בחקירה ביטחונית לכאורה, נשמר לנחקר צלם אנוש. בית השפט העליון בפרשת הועד נגד עינויים קבע כי אין לשב"כ סמכויות לנקוט בפעולות שמטרתן לשבור את רוחו ולגרום לו להודות באישומים נגדו. היום נמחקה הלכה זו מהמשפט הישראלי".
בנוסף אמר כי "האמצעים המיוחדים שנסקרו בפרשת הועד נגד עינויים היו בעלי אופי הרבה יותר מתון מאלה שהופעלו כלפי עמירם בן אוליאל. בעידוד או לפחות בשתיקה של היוהמ"ש לממשלה חצה השב"כ כל גבול נסבל בחברה דמוקרטית כדי להשיג הודאה מבן אוליאל. להגנה נמסר לעיון תפריט העינויים שננקטו כלפי עמירם בן אוליאל, התפריט אסור לפרסום, מטעמים לא ברורים של בטחון המדינה.
"לראשונה ראיתי תפריט מובנה של עינויים כמה זמן יופעל כל אמצעי על גופו של הנחקר, כמה פעמים יחזרו על הפעולה, אמצעי עזר שונים שנועדו להפיק כאב מצמית. כשעיינתי במסמך שנאסר עלי להעתיק או לשמור במשרדי, שערותי סמרו. הבנתי כי הוא הוכן על ידי צוות מוחות של רופאים, חוקרים פסיכולוגים וכנראה משפטנים, המשתמשים בשיטות בדוקות ופרימיטביות שמטרתן לנפץ את תחושת האני של הנחקר, להפקיר אותו לחסדם של חוקריו.
"העינויים עשו את שלהם ובן אוליאל הודה באשמה תוך כדי הפעלת העינויים ומיד לאחריהם. בית המשפט המחוזי ברוב חסדו פסל הודאות שניתנו תוך כדי העינויים ומיד אחר כך, אך אישר קבילות של הודאות שנגבו על ידי חוקר השב"כ 36 שעות לאחר שהסתיימו העינויים. בשלב שהיה בן אוליאל יומיים מפקיעת איסור המפגש עם עו"ד", דברי עו"ד פלדמן.
בנוסף, ציין סנגורו של בן אוליאל כי אפקט העינויים אינו נמחק תוך זמן קצר ומשאיר טראומה לשנים: "בית המשפט העליון אישר את קביעתו של בית המשפט המחוזי שמרחק 36 השעות מחק את תוצאות העינויים ובן אוליאל חזר למלוא כושרו הרוחני והנפשי והפעם הודה מרצון טוב וחופשי. וזכר העינויים והעובדה שחוקרי השב"כ רמזו לו לא אחת כי אם ישנה מהודאתו שניתנה סמוך לעינויים ונפסלה, תתמשך החקירה ויחזרו העינויים וימצא עצמו שוב מוכה, נחבל, חסר אונים מול חוקרי שב"כ.
"ההיפותזה הדמיונית כי עינויים נמחקים מן התודעה תוך 36 שעות היא מופרכת. אנשים שעברו עינויים, בדרגות חומרה שונות לרבות כאלה שהופעלו על בן אוליאל, מדווחים על טראומה מתמשכת, העלולה להימשך שנים רבות ובמקרים רבים הובילה להתאבדות הנחקר שלא הצליח להתגבר על תחושת האפסות וחוסר האונים שעינויים משרים בנפש הנחקר. תחושות אלה מקבלות אישור מלא על ידי פסיכיאטרים ופסיכולוגים", נמסר.
לדברי פלדמן, אשר מוביל במשך שנים את המאבק בעינויים בישראל, "פסק הדין מחק במחי יד אחת את כל ההישגי הפסיקה, בדבר שמירה על זכויות חוקתיות של נחקר והפקיר את נחקרי השב"כ למשטר עינויים פסול, העומד בניגוד לאמנה נגד עינויים, שהגדרתם מעשה אשר באמצעותו נגרם במכוון לאדם כאב או סבל חמור, בין אם פיזי, בין אם מנטאלי, במטרה להוציא ממנו או מאדם שלישי מידע או הודאה. האמנה מחייבת כל מדינה החתומה על האמנה לנקוט באמצעים יעילים, תחיקתיים מנהליים, משפטיים או אחרים למניעת מעשי התעללות בכל שטח שבסמכותה השיפוטית.
"לאחר פסק הדין בעליון, יכולה ישראל לחקוק על דגלה כי היא בין המדינות הדמוקרטיות והלא דמוקרטיות היחידות ואולי היחידה שחושפת כי עינויים הם כלי חקירה מקובל על ידי השב"כ. ומתפארת בבית משפט עליון המאשר עינויים שהובילו לאחר 36 שעות להודאה. בית הדין הבינלאומי לפשעי מלחמה מגדיר עינויים כפשע נגד האנושות. ושותפים לפשע עלולים להיות היוהמ"ש שהסכים בשתיקה להפעלת עינויים, בעלי המקצוע המומחים לגוף האדם ונפשו שיצרו את מתכונת העינויים, שמצד אחד תחלץ הודאה ומצד שני לא תביא למותו או פציעתו החמורה של הנחקר, המענים עצמם, ואחרונים אך ראשונים בסדר האחריות בתי משפט המוכנים לקבל הודאות שהם תוצרים של עינויים. אנחנו מקווים כי ההלכה הפסולה העומדת בניגוד מוחלט לנורמות בינלאומיות, שיצאה היום מבית המשפט העליון תבוטל בדיון נוסף, אותו נבקש בקרוב", סיכם פלדמן.
כאמור, בית המשפט העליון דחה הבוקר (חמישי) את הערעור שהגיש עמירם בן אוליאל, שהורשע ברצח בני משפחת דוואבשה בכפר דומא בשנת 2015.
בן אוליאל ערער על הרשעתו בהצתת בית המשפחה שהוביל לגזר דין של שלושה מאסרי עולם וטען כי הודאתו נגבתה ממנה באמצעים בלתי חוקיים ולאחר שעונה בידי חוקרי השב"כ.
השופטים שדנו בערעור, יצחק עמית, יוסף אלרון ושאול שוחט, החליטו לדחות את הטענה של בן אוליאל ולקבוע שההודאה שנגבתה ממנו שלושה ימים לאחר מעצרו והשחזור של המעשה – היו חוקיים לגמרי וקבילים בבית המשפט.
זאת לאחר שבערכאות קודמות נפסלו שתיים מההודאות שלו וטענותיו התקבלו. השלושה כתבו בפסק הדין על בן אוליאל כי "אין ספק שהוא ביצע את המעשה הנורא".
השופט אלרון כתב בפסק הדין: "מעשים נוראים כפי שביצע, פוגעים גם במרקם החיים המשותפים, אשר הוא ממילא עדין ושברירי. הבעתי לא אחת את דעתי שיש להעניש בחומרה רבה את המבצעים עבירות הפוגעות במרקם חיים זה, וזאת ללא כל הבדל אם הם בני דת כזו או אחרת".
עורכי הדין יהושע רזניק ואביגדור פלדמן טענו בשם בן אוליאל כי "חברה המבקשת להגן על חבריה מפני עינויים על ידי חוקרים סימפטיים או מרושעים, חייבת באמצעות בתי המשפט לקבוע חומות ברזל בין עצור ומענה. שער של ברזל האומר כי המענה לא יזכה לטרוף הודאה, לא לאחר 36 שעות ולא לאחר שבוע, כל עוד המעונה נמצא בידו ונתון לחסדיו".
יו"ר מפלגת הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ' הגיב "פסק הדין שדחה את ערעורו של עמירם בן אוליאל ייזכר כאחת מנקודות השפל הגדולות ביותר של מערכת המשפט שלנו מאז ומעולם. השופט אלרון נתן היום אור ירוק לגופי החקירה בישראל לחקור בעינויים ולהרשיע על סמך הודאות שהוצאו בעינויים הגם שהן סותרות ממצאים עובדתיים רבים. ספרו לי עוד על דמוקרטיה".
יו"ר עוצמה יהודית ח"כ איתמר בן גביר הגיב "היום אין מחלוקת כי הודאתו של אוליאל ניתנה לאחר שנחקר בעינויים ומדובר בחוסר צדק משווע. חוקי מדינת ישראל, מחייבים את פסילת ההודאה, אך לצערי, שופטי בית המשפט העליון, התעלמו מכך או לא נתנו משקל ממשי להתנהלות. בית המשפט העליון קבע שעינו אותו ובמקום להוציאו לחופשי ולקבל החלטה הגיונית, בית המשפט שולח אותו לשלושה מאסרי עולם. יום שחור לדמוקרטיה".
יו"ר מפלגת נעם ח"כ אבי מעוז הגיב "הצדק לא מעניין את בית המשפט העליון. הכל פוליטי. עמירם בן אוליאל הודה לאחר עינויים קשים במעשה, בזמן שידוע שחמולות בכפר דומא מציתות את ביתם האחד של השני באופן יומיומי. כמו בתיקי נתניהו, התוצאה ידועה עוד לפני הדיונים".
ארגון חוננו הגיב להחלטת בימ"ש העליון, "מקום המשפט שמה הרשע. במדינת ישראל צריך להתרחש כנראה נס כדי שהצדק ייצא לאור. הנס הזה לא קרה היום", נמסר.
"קיווינו למצוא בבית המשפט העליון אוזן שקשובה לזכויות אדם, לצדק וליושר, אך לא הופתענו למצוא שופטים מנותקים שעמלים בעיקר לתמוך באג'נדה מסויימת. כל מי שקורא את פסק הדין מבחין בפסק דין רווי אג'נדה ושנאה, שופטים ששכחו מהו משפט ומהן ראיות. המאבק למען עמירם לא תם. נעשה, יחד עם עמך ישראל שמבינים את העוולה השפלה הזו, את מירב המאמצים כדי שהצדק ייצא לאור. במוקדם או במאוחר", מסרו בחוננו.
פרקליטות המדינה הגיבה לפסק הדין "הנאשם אשר לקח את חייה של משפחה שלמה תוך שהוא מותיר תינוק יתום, נחשד שהיה חלק מתשתית מאורגנת שמטרתה הייתה לנסות ולפגוע במרקם החיים העדין. על מנת למנוע את המשך פעילתם, בחלק מהחקירות נעשה שימוש באמצעים מיוחדים, אך חקירות אלה כלל לא היו חלק מהמארג הראייתי על בסיסו הוגש כתב האישום. מסגרת הערעור בחן בית המשפט בשנית את החקירות והשחזור, שעל בסיסן הורשע הנאשם וקיבל את עמדת הפרקליטות כי הודאות אלה, אשר הכילו פרטים שיכולים להינתן רק על ידי מי שהיה חלק מהאירוע, ניתנו באופן חופשי ומרצון וללא הפעלת אמצעים מיוחדים ובמנותק מחקירות בהן הופעלו".