ההקלטות של ראש המחלקה היהודית בשב"כ, שנחשפו בשבועות האחרונים, והציפיה שלו שהשופט יאשר את מה שהשב"כ מבקש גם בלי מידע וראיות, הזכירו לנו את חוות הדעת של השב"כ ממשפט הזוטא של עמירם בן אוליאל. חוות דעת בלי מידע שמשמשת כראיה.

חוות הדעת המודיעינית

מטרת משפט הזוטא הייתה לקבוע אילו הודאות של הקטין ושל עמירם בן אוליאל, שניתנו לאחר עינויים, קבילות כראיה. במהלך הדיון, השב"כ טען שהמעצרים ו"חקירות הצורך" התבצעו בעקבות חוות דעת מודיעינית שעמירם והקטין השתייכו לתשתית "המרד", ולכן היה להם חשד סביר שהצדיק את ההחלטה לקיים "חקירת צורך". לצורך הוכחת טענתו השב"כ הגיש לבית המשפט חוות דעת מודיעינית. עד כאן הכול נראה כהתנהלות תקינה.

אלא שהשב"כ הגיש לבית המשפט חוות דעת מודיעינית שמסתמכת על הדברים שנאמרו במהלך חקירות העינויים. כלומר, במטרה להוכיח שלשב"כ היה מראש חשד סביר שהצדיק עינויים, השב"כ נעזר בדברים שנאמרו אחרי תחילת העינויים. וכאמור, הדיון בבית המשפט הוא האם אפשר לסמוך על מה שנאמר בעינויים ולאחריהם.

מה שבית המשפט לא שאל

למה השב"כ צריך להסתמך על התוצאות של העינויים אם לדבריו מראש היה לו חשד סביר? על סמך מה התבסס החשד לפני העינויים? בית המשפט לא שאל. אומנם, בית המשפט לא אישר את חוות הדעת הזאת- גם בית המשפט הבין שאי אפשר להצדיק מחשבה שלפני מעשה בעזרת תוצאות של המעשה- אבל בית המשפט פשוט החזיר את חוות הדעת לשב"כ לתיקון. השב"כ מחק את החלקים שנאמרו בעינויים והחזיר לבית המשפט. עכשיו בית המשפט אישר אותה כראיה, כהוכחה שבאמת הייתה לשב"כ חוות דעת מודיעינית. מראש. למרות שעדיין ברור שמדובר בחוות דעת שנכתבה לצורך המשפט, שנתיים אחרי העינויים.

חוות דעת בלי מידע

ואולי תקשו עלינו "מה זה משנה? אז כתבו אחרי, אבל המידע היה קיים לפני!" לכאורה, אתם צודקים. אבל בחוות הדעת רשום שיש מידע לפיו הקטין ועמירם בן אוליאל חברים בתשתית טרור, אבל לא רשום מה הוא המידע. המידע חסוי. אם המידע חסוי, קיימות כמה אפשריות.
1. המידע החסוי באמת מצדיק את המעצרים והחקירות
2. המידע החסוי הוא חלש ולא מצדיק את המעצרים והחקירות.
3. המידע החסוי לא באמת קיים וממילא לא מצדיק את המעצרים והחקירות.

העבודה שהמידע חסוי לא מפריעה לבית המשפט. כדי לאמוד האם המידע הלא ידוע יכול להוביל לחשד סביר, בית המשפט נעזר בדברים אחרים, שלא מחוות הדעת ואולי גם לא קשורים בכלל למידע החסוי. ולבסוף, בית המשפט מקבל את חוות הדעת כראיה המרכזית שאכן היה לחוקרים חשד סביר.

כלומר, השב"כ טען שהייתה לו חוות דעת ומגיש חוות דעת שברור נכתבה אחרי העינויים. חוות הדעת מסתמכת על תוצאות העינויים. בחוות הדעת רשום שיש מידע, אבל לא רשום מה הוא. ובית המשפט אומנם דורש שחוות הדעת תתוקן ככה שלא תסתמך על תוצאות העינויים. אבל הוא מקבל בחזרה חוות דעת בלי מידע, ומקבל אותה כראיה המרכזית.

המידע נגד עמירם בן אוליאל

ומה הם הדברים החיצונים, כך בוודאי אתם רוצים לשאול? הקטין השתתף בסרטון של נערי גבעות ואמר דברים שנערי גבעות אומרים. ועמירם בן אוליאל היה חברותא של אדם שנחשד (אבל לא הורשע, לא נאשם ואפילו לא נחקר) שהוא קשור למסמך שהייתה השערה שהוא קשור להצתה. ובנוסף, לאחר מעצרו, עמירם לא הכיר בסמכות של בית המשפט הישראלי לדון בהארכת מעצרו כי הוא מאמין בחיוב לשפוט לפי דין תורה. הדברים האלה הם אולי המידע החסוי, ואולי לא. הם אולי קשורים למידע החסוי, ואולי לא. ובכל מקרה, הם לא מוכיחים בשום שלב ושום רמה חברות בארגון טרור. ובוודאי לא בארגון טרור שספק אם הוא קיים, מאחר עד היום, יותר מעשור לאחר שהשב"כ טען שקיים ארגון טרור כזה, האדם היחיד שהורשע בחברות בו הוא הקטין.

יש צדק ויש צדק

לצדק הרבה צורות. בכל מדינה יש כללים אחרים ונורמות אחרות. אבל אחרי שאנחנו נחשפים להקלטות של ראש החטיבה היהודית השב"כ, ומתוך הכרות עם התיק של עמירם בן אוליאל, קל לומר שלצדק במדינת ישראל אפשר לקרוא גם "הזייה".