תיק החקירה הזה, תיק החקירה של עמירם בן אוליאל לא דומה לשום תיק חקירה אחר.

אנשים כבר הודו בדברים שלא עשו כשעברו בחקירות ועינויים שלא היו קרובים כהוא זה בהיקיפם למה שהוא עבר, ראו מקרה רומן זדורוב כדוגמא חמה וטרייה. רומן הודה לאחר לחץ נפשי וללא שום עינוי פיזי – במעשה שכעת נקבע כי לא הוא ביצע.

אתם מוזמנים לקרוא מה שפרסמנו בשבת הקודמת ב'עולם קטן' ובחלק השני שפורסם בשבת האחרונה, לקרוא להבין ולהפנים שגם אם דעתכם נוחה מהנעשה במרתפי השב"כ ובמחלקה היהודית, תיק החקירה וההרשעה של עמירם בן אוליעל מלא בסימני שאלה גדולים ובוהקים מידי. ההודאה שהתקבלה לאחר עינויים שדעת בן אנוש לא יכולה לשאת, וממנה חזר ברגע הראשון שיכול היה לדבר עם עורך דינו, השחזור המחורר כגבינה צרפתית שעשה במקום האירוע, וההרשעה שהתקבלה רק על סמך ההודאה והשחזור מבלי כל ראיה נסיבתית חזקה נוספת, העדויות על מה שהתרחש באותו הלילה הסותרות את הודאתו ושחזורו של בן אוליאל, די בכל אלו כדי לתהות האם לא יושב עמירם ברגעים אלו במרתפי הכלא על לא עוול בכפו.

אם אין לאל ידינו כעת להביא לפתיחת התיק מחדש ולמשפט חוזר, לכל הפחות חובתנו להיאבק נגד האפליה והאכזריות בהם מוחזק עמירם, בתנאים גרועים יותר מאחרון הפושעים ומאחרון המחבלים, ממש כך. גם אם עשה בן אוליעל את המיוחס לו, אין שום סיבה נראית לעין שיש בה כדי ללמד ולתרץ מדוע 'זוכה' עמירם ליחס גרוע ממחבלי החמאס והג'יהאד, מדוע מוחזק בבידוד לבדו, מדוע נמנעים ממנו תנאים בסיסיים, מדוע מורשה בביקורה של רעייתו למשך ארבעים דקות פעם בשבועיים בלבד ומאחורי זכוכית משוריינת. אני מתקשה לחשוב עד כמה יכול עמירם להיות מסוכן, משהו שמצדיק את הבידוד שבו הוא יושב, באיזו פצצה מתקתקת מדובר עד כדי כך שמה שזוכים מחבלי החמאס בכלא, עמירם יכול רק לחלום, אם נותר בו בכלל הכח לחלום לאחר עינויי התופת שעבר.

ההסבר היחיד הוא התופעה המאוסה שאנחנו חווים אותה פעם אחר פעם וגם השבוע – איך חיים במדינה הזו זה לצד זה אזרחים בעלי פריבילגיות וזכויות שונות. חוסמי איילון לא חוו עדיין את נחת זרועה של המכת"זית, לכל היותר נעצרים שם למראית עין שנים – שלשה שמשוחררים מיד. שום ניידת משטרה לא נראתה בהתפרעויות הדרוזים בגליל בשבוע שעבר, ועל הבושה שהתרחשה כאן בימי שומר החומות אין בכלל מה לדבר. בכל פעם שנראה כאילו אין משטרה בישראל, שהשוטרים שכחו לפתע להפעיל כח, פרשים ואמצעים מיוחדים או שהשב"כ עסוק מידי, מגיע פינוי מאחז או חסימת כביש של כמה נערי גבעות, חברי ישראל העשירית, והנה מתברר לפתע שהמשטרה זוכרת להרביץ, השב"כ יודע לעצור, המכת"זית יודעת להשפריץ צבע.

קצת התבלבלתם: 400 אירועי ירי, זריקות אבנים ובקת"בים היו רק בשבוע האחרון ביו"ש. 15 סירות נשרפו בפרוטקשן בטבריה, מתבן וקומביין עלו בשבת באש באזור תעשייה בגליל – אלו, יחד עם הפשע המאורגן, הנשק במגזר הערבי וההשתלטות הבדואית על הנגב, אלו עם כל הכבוד האיומים הממשיים על מדינת ישראל.

כואב להגיד את זה אבל זו האמת: התרגלו במערכת אכיפת החוק שזכויות דתי בגשר המיתרים שוות הרבה פחות מחילוני בבלפור או בקפלן, שחרדי במאה שערים שווה עוד פחות, וזכויות בחור עם גוזמבות וכיפה גדולה בבנימין או בשומרון מוגדרות כהמלצה מאד לא מחייבת, וכל המחמיר להכות הרי זה משובח.

זו הסיבה שאיש בתקשורת לא מחה כשארבעה חודשים אחרי אירוע דומא נחקר עמירם בעינויים שמקובל להפעיל רק במקום פצצה מתקתקת, נחקר חקירת צורך לאחר שלושה שבועות של ניתוק ממשפחתו ומעורך הדין, תוך איומים ממשיים שיש בהם כדי אובדן צלם אנוש. עמירם בבידוד ואינו יכול לעשות דבר – קולו לא נשמע. זה הזמן שלנו לצעוק, אסור לנו לשתוק. אנו דורשים צדק, תנאים וזכויות בסיסיות לעמירם. זה בידינו.